<h1>תשובות חכמי פרובינציא הלכ' גיטין סימן פ"ד</h1>
<h2>דף לט:</h2>
פ' המדיר [כתובות ע"ז ע"א] תנן אלו שכופין אותם להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס, כתב בעל ההשלמה, בעל התוספות כתב זה לשונו, נראה דכל הני דתנן ואלו שכופין אותן להוציא שנותן גם כתובה אע"פ שמגרשה בעל כרחו, (מדפליג) [מדפריך] התם דלתני בהדיהו בההיא דשהא עשר שנים וקתני הכא שיש לה כתובה, משמע הני דהוי כהנהו, ומשמע נמי התם דהוי [תני בהדייהו] אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אי לאו משום דאוריתא לא קתני, ויש לה כתובה כדמוכח פ' יש מותרות [יבמות פ"ה ע"א], ועוד אשכחן לקמן שנותן כתובה ואע"פ שמגרשה בעל כרחו שהיא גורמת לו לגרש כגון באה מחמת טענה, ורבי' גרשום עשה בתשובה על מוכה שחין דאין לה, ודקדק מדקתני גבי בורסי שנשא אשה שיכולה היא שתאמר כסבורה הייתי לקבל ועכשו איני יכולה לקבל, ואם היו כופין להוציא וליתן אם כן כל שעה תערים ותנשא לה כדי לגבות כתובתה ותזקיקנו להוציא, וילפי' דשמא יוציא ויתן כתובה, והריא"ף נראה דעתו דאפי' במוכה שחין יש לה כתובה שכתב וזהו לשונו, וכל הני דאמרי' במתני' כו' נראה מדבריו דמוכה שחין ושהה עם אשתו עשר שנים דינם שוה ובשניהם אמרי' יוציא ויתן כתובה, דאם איתא דיש חילוק ביניהם היה לו לחלק ולפרש, והאי דשהתה עמו עשר שנים ולא ילדה הואיל ואתא לידן נימ' בה מילתא לבאר כל הענינים ונבאר דין קטלנית, והוא מענין הפרק שאנחנו בו לבאר היוצאות ושאינן יוצאות בכתובה או לא, גרסי' ביבמות סוף פ' הבא על יבמתו [ס"ד ע"א] על מתני' דתנן נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל גרשה מותרת לינשא לאחר ורשאי השני לשהות עמה עשר שנים ונפרש בגמ' ת"ר נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל ויוציא ויתן כתובה שמא לא זכה ליבנות ממנה ואע"ג שאין ראיה לדבר זכר לדבר כו', בעל ההשלמה בשם בעל תוספות, לא חשיב הא דאברהם, (לא) דמש(ו)ם אין ללמוד שיהא זקוק לגרש את אשתו על כך, אלא ודאי נמצינו למדין שחייב לו להתעסק ולבקש רחמים ולישא אחרת לבנות ממנה, ולא שיגרש את הראשונה, דשמא עדין יכול לבנות ממנה כמו שעשה אברהם משרה, ואע"פ שא"א לו בלא גירושי ראשונה לא מצינו שחייבתהו תורה לגרש, ואדרבה היה ראוי ללמד מכאן דאפי' אם תמצא לומ' בעלמ' הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה, היכא דשהא עמה עשר שנים (כדי) [שרי] להכניס צרתה בצדה כמו שמצינו באברהם אולי ירחמו מן השמים, ולפי מה שכתב הר"מ [פט"ו מהלכ' אישות ה"ז] מי ששהה עם אשתו כו', נראה שפסק הרב ז"ל כרב תחליפא בר אבימי אמר שמואל דאמ' סוף פ' המדיר [כתובות ע"ז ע"א] אפי' נשא ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה נמי כופין אותו להוציא, ופליג אדרב יהודה אמר רב אסי דאמ' אין כופין אותו להוציא, וכן פסק הריא"ף ז"ל, כמו שפסקנו למעלה, ואי אמר דיירנא כו', וכן פסק רבי' מאיר ז"ל, וכתב כן דקי"ל כרב תחליפא בר אבימי דהא רבא ורב נחמן מתרצין מתני' אליביה, ועוד יש להביא ראיה דהלכתא כרב תחליפא בר אבימי משום דמתני' ובריתא דפ' הבא על יבמתו [יבמות ס"ד ע"א] כוותיה אזלן, במתניתי' תנן נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל ויוציא ויתן כתובה, מיהו לא אקשינן לה לרב אסי ממתני' ובריתא, דמצי לשנויי דיוציא קתני ולא כופין, מ"מ פשטא דמתני' ובריתא הכי משמע דכופין אותו להוציא, דיוציא לשון כפייה משמע, ואליבא דכלהו הא דאמר רב האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה אמרה לשמעתא קמי דשמואל אמ' עד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון, אלמ' לשון יוצא בכפייה משמע, והרב בעל התוספות מגמגם בזה וזה אשר כתב בפ' הבא על יבמתו במס' יבמות גבי היאך בריתא דקתני שהה עמה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה, אמ' ר' דכופין אותו קאמר, דלשון יוציא משמע בכפייה, כדמוכח סוף פ' המדיר [כתובות ע"ז ע"א] דאמ' רב האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה, ופריך עלה שמואל עד שכופין אותו להוציא יכופוהו לזון, וכל הני דתני ריש פרק המדיר [שם ע' ע"א] יוציא ויתן כתובה היינו בכפייה, כדאשכחן נמי לעיל בפ' החולץ [יבמות ל"ט ע"ב] לא רצה לא ליבם ולא לחלוץ חוזרין אצל גדול למכפייה, אלמא כייפינן ליה היכא דאינו נוהג עמה כדין שאינו רוצה לא לכנוס ולא לפטור, ונראה דכופין אותו בשוט, דאי במלי הא אמרי' בפ' המדיר [כתובות ע"ז ע"א] בדברים לא יוסר עבד, מדפרכי' סוף אע"פ [שם ס"ג ע"א] למאן דמפרש מורד על אשתו לומ' איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה מאי קושיא דילמ' מתניתי' דמוסיפין לה על כתובתה רצה להוציא במלי יוציא ויתן כתובה, אבל אי אמרי' כופין בשוט אתי שפיר, ומיהו קשיא דפלוגתא דאמוראי הוא בסוף המדיר [שם ע"ז ע"א] דאיכא מ"ד נשא אשה ושהה עמה עשר שנים אין כופין, ולהאי תקשי ליה האיך בריתא דקתני יוציא דמשמע מתוך הלשון שכופין כדפרשי', על כן יש לפ' דלא משמע יוציא ויתן כתובה לשון כפייה אלא כשמתנהג עם האשה שלא כדין, אבל הכא לא קתני יוציא אלא משום דאינו רשאי לבטל פריה ורביה, ומיהו כל הנהו דהתם דפ' המדיר דתנן יוציא בכפייה קאמ', ותימא דכי פריך בסוף המדיר למ"ד כופין בשנשא אשה ושהה עמה עשר שנים דלתנייה בהדיה אותן שכופין להוציא תקשי ליה מכל הנהו דפ' המדיר, ולרב נמי לקשי ולתני האומ' איני זן ואיני מפרנס, ולרב כהנא נמי דאמ' התם [ע"ב ע"א] בההוא פרקא נמי המדיר את אשתו שלא תשאל ולא תשאיל נפה וכברה רחים ותנור יוציא ויתן כתובה, וההיא דנערה שנתפתתה [שם מ"ח ע"א] האומר אי אפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה, וההיא דסוף פרקין [יבמות ס"ה ע"א] דאמר ר' הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה, וילפי' דלא קתני אלא כגון מוכה שחין ובעל פוליפוס דאתיין ממילא אבל מידי דאתי כפייה דידהו ע"י פשיעת הבעל כגון כל הני לא קתני, ומקמץ ומצרף נחשת ובורסי דקתני אע"פ שנעשו אחר שנשאו, אינם מכוונין להקניט ולצער את האשה, ומיהו קשה דליתני באה מחמת טענה דמשמע בסוף פרקין [שם ע"ב] דכופין אותו להוציא, אע"פ שאינו פושע בה דמה הוא יכול לעשות אם הוא עקור, ונראה לר' משום דקתני סופא דמתני' דהמדיר בין שהיו עד שלא נשאו בין שנשאו ואח"כ היו, לא שייך בהאי סבורה הייתי שאני יכולה לקבל, ורובן מתרצן בהאי שינוייא, ובירושלמי משמע דאין כופין אכל הני דריש פ' המדיר, ורבינו חננאל ז"ל הביאו בשלהי פ' אע"פ, וז"ל ירושלמי סוף פ' אלמנה נזונית [כתובות פי"א ה"ז], תנן תמן גט מעושה בישראל כשר בגוים פסול אמ' שמואל ופוסל לכהונה אמ' שמואל אין מעשין אלא לפסולות והתניא המדיר את אשתו מליהנות לה, שמענו שמוציא שמענו שכופין, ש"מ אין כופין אלא היכא דמפרש כופין, אבל היכא דאמור רבנן יוציא ולא פירש אומרי' לו כבר חייבוך חכמים להוציא ואם לא הוציא מותר לקרותו עבריינא אבל לכופו בשוטי לא, ומההיא דהאומ' איני זן ואיני מפרנס [שם ס"ג ע"א] דדייק דלשון יוציא משמע כפייה כדפי' לא קשיא מידי לפי' ר"ח, דגריס התם האומ' איני זן ואיני מפרנס כופין אותו ויוציא ויתן כתובה, וההוא דלעיל דהחולץ [יבמות ל"ט ע"ב] דחוזרין אצל הגדול למכפייה לכנוס או לפטור, היינו טעמ' שהוא מונע ממנה בין תשמיש המטה בין מזונות וכל עניני אישות, אבל אי משום תשמיש המטה לחודיה או משום מזונות לחודיהו אין כופין, וקצת [נגד] דעת הזה משמע מההיא דסוף פרקין [שם ס"ה ע"ב] דהיכא דאמ' יוציא ויתן כתובה בכפייה קאמ' אפי' היכא דאינו פושע, מההיא עובדא דבי כנישתא דקסרי דאמ' יוציא ויתן כתובה ומשמע התם דכייפינן ליה, ויש לדחות דהתם לאו מימרא הוא, אלא כשבא מעשה לפניו צוה להם שיוציא משמע שאמ' להם לכפותו, ומיהו נראה דאפשר להיות שכופין, אבל הני דהמדיר וההיא דירושלמי קסבר ששיך כפיה במילי לפיכך היה מפרש יוציא במילי, לדידן דקי"ל בסוף המדיר דבדברי' לא יוסר עבד דעל כרחין בשוטי' איירי כיוון דלשון יוציא משמע לשון כפייה במקום שעושה לו עולה, ומיהו עד שנדע ראייה ברורה אין לעשות כפייה על כך שלא יהא גט מעושה בישראל שלא כדין דפסיל.
כללא דנקטי' מכל הני מילי דבהני דתניא בהדיא לשון כפייה כגון [כתובות ע"ז ע"א] אלו שכופין אותם להוציא וכגון פסולות דאמרי' מעשין לפסולות וכיוצא בהם שהה עשר שנים ולא ילדה דאמ' רב תחליפא כופין אותו, בכל הני לית דינא ולית דיינא שכופין אותו בשוטי, ובהני דתנן בהמדיר [שם ע' ע"א] יוציא דעת הרב רבי' מאיר דכופין אותו, והרב בעל התוספות גם כן ובין לדעת הראשון בין לדעת השני, ולדעת השני דהיכא דתני לשון יוציא במלתא שמתנהג הבעל עם האשה כדין איכא פלוגתא, דהא רב אשי ורב תחליפ' בנושא אשה ושהה עמה עשר שנים, אבל מלתא שמתנהג עמה שלא כדין כגון הני דהמדיר יוציא לשון כפייה הוא, והר"מ סתם את דבריו בהני דהמדיר ולא הביא אלא לשון הגמ' לבד ולא באר אם כופין אם לאו.
<h2>דף סד.</h2>
פ' המדיר [כתובות ע"ז ע"א] תנן אלו שכופין אותם להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס, כתב בעל ההשלמה, בעל התוספות כתב זה לשונו, נראה דכל הני דתנן ואלו שכופין אותן להוציא שנותן גם כתובה אע"פ שמגרשה בעל כרחו, (מדפליג) [מדפריך] התם דלתני בהדיהו בההיא דשהא עשר שנים וקתני הכא שיש לה כתובה, משמע הני דהוי כהנהו, ומשמע נמי התם דהוי [תני בהדייהו] אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אי לאו משום דאוריתא לא קתני, ויש לה כתובה כדמוכח פ' יש מותרות [יבמות פ"ה ע"א], ועוד אשכחן לקמן שנותן כתובה ואע"פ שמגרשה בעל כרחו שהיא גורמת לו לגרש כגון באה מחמת טענה, ורבי' גרשום עשה בתשובה על מוכה שחין דאין לה, ודקדק מדקתני גבי בורסי שנשא אשה שיכולה היא שתאמר כסבורה הייתי לקבל ועכשו איני יכולה לקבל, ואם היו כופין להוציא וליתן אם כן כל שעה תערים ותנשא לה כדי לגבות כתובתה ותזקיקנו להוציא, וילפי' דשמא יוציא ויתן כתובה, והריא"ף נראה דעתו דאפי' במוכה שחין יש לה כתובה שכתב וזהו לשונו, וכל הני דאמרי' במתני' כו' נראה מדבריו דמוכה שחין ושהה עם אשתו עשר שנים דינם שוה ובשניהם אמרי' יוציא ויתן כתובה, דאם איתא דיש חילוק ביניהם היה לו לחלק ולפרש, והאי דשהתה עמו עשר שנים ולא ילדה הואיל ואתא לידן נימ' בה מילתא לבאר כל הענינים ונבאר דין קטלנית, והוא מענין הפרק שאנחנו בו לבאר היוצאות ושאינן יוצאות בכתובה או לא, גרסי' ביבמות סוף פ' הבא על יבמתו [ס"ד ע"א] על מתני' דתנן נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל גרשה מותרת לינשא לאחר ורשאי השני לשהות עמה עשר שנים ונפרש בגמ' ת"ר נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל ויוציא ויתן כתובה שמא לא זכה ליבנות ממנה ואע"ג שאין ראיה לדבר זכר לדבר כו', בעל ההשלמה בשם בעל תוספות, לא חשיב הא דאברהם, (לא) דמש(ו)ם אין ללמוד שיהא זקוק לגרש את אשתו על כך, אלא ודאי נמצינו למדין שחייב לו להתעסק ולבקש רחמים ולישא אחרת לבנות ממנה, ולא שיגרש את הראשונה, דשמא עדין יכול לבנות ממנה כמו שעשה אברהם משרה, ואע"פ שא"א לו בלא גירושי ראשונה לא מצינו שחייבתהו תורה לגרש, ואדרבה היה ראוי ללמד מכאן דאפי' אם תמצא לומ' בעלמ' הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה, היכא דשהא עמה עשר שנים (כדי) [שרי] להכניס צרתה בצדה כמו שמצינו באברהם אולי ירחמו מן השמים, ולפי מה שכתב הר"מ [פט"ו מהלכ' אישות ה"ז] מי ששהה עם אשתו כו', נראה שפסק הרב ז"ל כרב תחליפא בר אבימי אמר שמואל דאמ' סוף פ' המדיר [כתובות ע"ז ע"א] אפי' נשא ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה נמי כופין אותו להוציא, ופליג אדרב יהודה אמר רב אסי דאמ' אין כופין אותו להוציא, וכן פסק הריא"ף ז"ל, כמו שפסקנו למעלה, ואי אמר דיירנא כו', וכן פסק רבי' מאיר ז"ל, וכתב כן דקי"ל כרב תחליפא בר אבימי דהא רבא ורב נחמן מתרצין מתני' אליביה, ועוד יש להביא ראיה דהלכתא כרב תחליפא בר אבימי משום דמתני' ובריתא דפ' הבא על יבמתו [יבמות ס"ד ע"א] כוותיה אזלן, במתניתי' תנן נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל ויוציא ויתן כתובה, מיהו לא אקשינן לה לרב אסי ממתני' ובריתא, דמצי לשנויי דיוציא קתני ולא כופין, מ"מ פשטא דמתני' ובריתא הכי משמע דכופין אותו להוציא, דיוציא לשון כפייה משמע, ואליבא דכלהו הא דאמר רב האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה אמרה לשמעתא קמי דשמואל אמ' עד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון, אלמ' לשון יוצא בכפייה משמע, והרב בעל התוספות מגמגם בזה וזה אשר כתב בפ' הבא על יבמתו במס' יבמות גבי היאך בריתא דקתני שהה עמה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה, אמ' ר' דכופין אותו קאמר, דלשון יוציא משמע בכפייה, כדמוכח סוף פ' המדיר [כתובות ע"ז ע"א] דאמ' רב האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה, ופריך עלה שמואל עד שכופין אותו להוציא יכופוהו לזון, וכל הני דתני ריש פרק המדיר [שם ע' ע"א] יוציא ויתן כתובה היינו בכפייה, כדאשכחן נמי לעיל בפ' החולץ [יבמות ל"ט ע"ב] לא רצה לא ליבם ולא לחלוץ חוזרין אצל גדול למכפייה, אלמא כייפינן ליה היכא דאינו נוהג עמה כדין שאינו רוצה לא לכנוס ולא לפטור, ונראה דכופין אותו בשוט, דאי במלי הא אמרי' בפ' המדיר [כתובות ע"ז ע"א] בדברים לא יוסר עבד, מדפרכי' סוף אע"פ [שם ס"ג ע"א] למאן דמפרש מורד על אשתו לומ' איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה מאי קושיא דילמ' מתניתי' דמוסיפין לה על כתובתה רצה להוציא במלי יוציא ויתן כתובה, אבל אי אמרי' כופין בשוט אתי שפיר, ומיהו קשיא דפלוגתא דאמוראי הוא בסוף המדיר [שם ע"ז ע"א] דאיכא מ"ד נשא אשה ושהה עמה עשר שנים אין כופין, ולהאי תקשי ליה האיך בריתא דקתני יוציא דמשמע מתוך הלשון שכופין כדפרשי', על כן יש לפ' דלא משמע יוציא ויתן כתובה לשון כפייה אלא כשמתנהג עם האשה שלא כדין, אבל הכא לא קתני יוציא אלא משום דאינו רשאי לבטל פריה ורביה, ומיהו כל הנהו דהתם דפ' המדיר דתנן יוציא בכפייה קאמ', ותימא דכי פריך בסוף המדיר למ"ד כופין בשנשא אשה ושהה עמה עשר שנים דלתנייה בהדיה אותן שכופין להוציא תקשי ליה מכל הנהו דפ' המדיר, ולרב נמי לקשי ולתני האומ' איני זן ואיני מפרנס, ולרב כהנא נמי דאמ' התם [ע"ב ע"א] בההוא פרקא נמי המדיר את אשתו שלא תשאל ולא תשאיל נפה וכברה רחים ותנור יוציא ויתן כתובה, וההיא דנערה שנתפתתה [שם מ"ח ע"א] האומר אי אפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה, וההיא דסוף פרקין [יבמות ס"ה ע"א] דאמר ר' הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה, וילפי' דלא קתני אלא כגון מוכה שחין ובעל פוליפוס דאתיין ממילא אבל מידי דאתי כפייה דידהו ע"י פשיעת הבעל כגון כל הני לא קתני, ומקמץ ומצרף נחשת ובורסי דקתני אע"פ שנעשו אחר שנשאו, אינם מכוונין להקניט ולצער את האשה, ומיהו קשה דליתני באה מחמת טענה דמשמע בסוף פרקין [שם ע"ב] דכופין אותו להוציא, אע"פ שאינו פושע בה דמה הוא יכול לעשות אם הוא עקור, ונראה לר' משום דקתני סופא דמתני' דהמדיר בין שהיו עד שלא נשאו בין שנשאו ואח"כ היו, לא שייך בהאי סבורה הייתי שאני יכולה לקבל, ורובן מתרצן בהאי שינוייא, ובירושלמי משמע דאין כופין אכל הני דריש פ' המדיר, ורבינו חננאל ז"ל הביאו בשלהי פ' אע"פ, וז"ל ירושלמי סוף פ' אלמנה נזונית [כתובות פי"א ה"ז], תנן תמן גט מעושה בישראל כשר בגוים פסול אמ' שמואל ופוסל לכהונה אמ' שמואל אין מעשין אלא לפסולות והתניא המדיר את אשתו מליהנות לה, שמענו שמוציא שמענו שכופין, ש"מ אין כופין אלא היכא דמפרש כופין, אבל היכא דאמור רבנן יוציא ולא פירש אומרי' לו כבר חייבוך חכמים להוציא ואם לא הוציא מותר לקרותו עבריינא אבל לכופו בשוטי לא, ומההיא דהאומ' איני זן ואיני מפרנס [שם ס"ג ע"א] דדייק דלשון יוציא משמע כפייה כדפי' לא קשיא מידי לפי' ר"ח, דגריס התם האומ' איני זן ואיני מפרנס כופין אותו ויוציא ויתן כתובה, וההוא דלעיל דהחולץ [יבמות ל"ט ע"ב] דחוזרין אצל הגדול למכפייה לכנוס או לפטור, היינו טעמ' שהוא מונע ממנה בין תשמיש המטה בין מזונות וכל עניני אישות, אבל אי משום תשמיש המטה לחודיה או משום מזונות לחודיהו אין כופין, וקצת [נגד] דעת הזה משמע מההיא דסוף פרקין [שם ס"ה ע"ב] דהיכא דאמ' יוציא ויתן כתובה בכפייה קאמ' אפי' היכא דאינו פושע, מההיא עובדא דבי כנישתא דקסרי דאמ' יוציא ויתן כתובה ומשמע התם דכייפינן ליה, ויש לדחות דהתם לאו מימרא הוא, אלא כשבא מעשה לפניו צוה להם שיוציא משמע שאמ' להם לכפותו, ומיהו נראה דאפשר להיות שכופין, אבל הני דהמדיר וההיא דירושלמי קסבר ששיך כפיה במילי לפיכך היה מפרש יוציא במילי, לדידן דקי"ל בסוף המדיר דבדברי' לא יוסר עבד דעל כרחין בשוטי' איירי כיוון דלשון יוציא משמע לשון כפייה במקום שעושה לו עולה, ומיהו עד שנדע ראייה ברורה אין לעשות כפייה על כך שלא יהא גט מעושה בישראל שלא כדין דפסיל.
כללא דנקטי' מכל הני מילי דבהני דתניא בהדיא לשון כפייה כגון [כתובות ע"ז ע"א] אלו שכופין אותם להוציא וכגון פסולות דאמרי' מעשין לפסולות וכיוצא בהם שהה עשר שנים ולא ילדה דאמ' רב תחליפא כופין אותו, בכל הני לית דינא ולית דיינא שכופין אותו בשוטי, ובהני דתנן בהמדיר [שם ע' ע"א] יוציא דעת הרב רבי' מאיר דכופין אותו, והרב בעל התוספות גם כן ובין לדעת הראשון בין לדעת השני, ולדעת השני דהיכא דתני לשון יוציא במלתא שמתנהג הבעל עם האשה כדין איכא פלוגתא, דהא רב אשי ורב תחליפ' בנושא אשה ושהה עמה עשר שנים, אבל מלתא שמתנהג עמה שלא כדין כגון הני דהמדיר יוציא לשון כפייה הוא, והר"מ סתם את דבריו בהני דהמדיר ולא הביא אלא לשון הגמ' לבד ולא באר אם כופין אם לאו.
